1975. ג'ינהי בת 9. אביה מפקיד אותה במנזר של נזירות קתוליות המאכלס בית יתומים לבנות, בתקווה שהיא תאומץ. היא לא יכולה להאמין שהאב הזה שהיא כל כך אוהבת נטש אותה.
היא מנסה לברוח אך לשווא. היא סוף סוף מקבלת את גורלה, ונאלצת לקוות ולחכות לאימוץ אפשרי שלה.
זמן שהותה של ג'ינהי בבית היתומים יכלול המון פרידות קבועות, מקשרים כמעט מזויפים, שנועדו להתנפץ. בסיום המסע, אולי תהיה ההבטחה לחיים חדשים, לחיים חדשים לגמרי.
הסרט שייך לזרם סרטי קולנוע, המתמחה בסרטים אמנותיים או ניסויים ולא רק מבדרים.
הבמאית אוני לקומפט, נולדה בדרום קוריאה אבל אומצה בתור ילדה
על ידי זוג צרפתי הסרט הזה מבוסס בחלקו על הזיכרונות והחוויות שלה.
פסטיבלים וסרטים:
הסרט השתתף בשבעה פסטיבלים בין השנים 2009-2010: פסטיבל קאן, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, פסטיבל הסרטים הבינלאומי של פוסאן, פסטיבל הסרטים הבינלאומי של טוקיו, פסטיבל הקולנוע בברלין, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בהונג קונג, ופסטיבל הסרטים בגרנדה.
הסרט זכה בשלושה פרסים: בפרס הסרט הטוב ביותר, בפרס הסרט הטוב ביותר לילדים, ובפרס המבקרים הקוריאני הבינלאומי.
מלאכית היקרה,
תודה רבה על סרט מרגש ונוגע ללב שלא נכנס לשמאלציות ולא מתחנף לצופה. לא חושבת שהכאב על הנטישה נעלם אי פעם, אבל אם ילד מגיע למשפחה חדשה שאוהבת אותו, אז יש מקום לאופטימיות.
איזה קטנה קים סאה-רון ניראת🥰🥰
💗
סרט מרגש❤תודה מלאכית
שמחה שנהנית ממנו יקירה
ותודה על הפרגון התמידי 🧡😘😍
מלאכית היקרה,
תודה רבה על סרט מרגש ונוגע ללב שלא נכנס לשמאלציות ולא מתחנף לצופה. לא חושבת שהכאב על הנטישה נעלם אי פעם, אבל אם ילד מגיע למשפחה חדשה שאוהבת אותו, אז יש מקום לאופטימיות.
צודקת בכל מילה רויטל
ותודה על הפרגון